מה באמת קורה בסטאז׳ - רופאה מספרת

מזל טוב, סיימתם לימודי רפואה - אבל אתם עוד לא רופאים. ״מי אני? מה אני???״ ועכשיו הגיע הזמן להתחיל את התקופה הלא כל כך ברורה הזאת - שנת הסטאז׳. אז היום נדבר על מה קורה בשנה הזאת, מה התפקיד שלכם, איך לבחור אלקטיבים, הצד הרגשי שפחות מדברים עליו, וכמה טיפים להישרדות.

יאללה בואו נתחיל.

## היום-יום של סטאז׳ר

מה עושה סטאז׳ר בפועל? בכל מחלקה התפקיד שלכם יהיה קצת שונה - אבל לרוב יש כמה מטלות בסיסיות שהן ״בתחום הסטאז׳ר״: להשתתף בביקור בוקר, לכתוב מכתבי קבלה ושחרור, להזמין ייעוצים, לקחת בדיקות דם, להכניס עירויים, וללוות מטופלים בין מחלקות או לבדיקות שונות בבית החולים.

בפנימית - זה לרוב המקום שיש בו הכי הרבה עצמאות לסטאז׳ר; אחרי שיכירו אתכם ויסמכו עליכם, סביר שיתנו לכם לעשות קבלה למטופל מההתחלה עד הסוף. בכירורגיה - הרבה עבודת מחלקה גם, אבל חלק מהתפקיד זה לרדת לחדר ניתוח לפעמים, לעזור ולהיות מה שקוראים לו רטרקטור אנושי, כלומר לעזור לכירורג להחזיק איזשהו כלי במשך כמה שעות. כיף גדול. גם הכירורגיה וגם הילדים יכולים להציב אתכם במיון (כלומר מיון ילדים או מיון כירורגי) ולבקש שתעזרו שם במקום במחלקה. בחודש רפואה דחופה - לרוב נותנים לסטאז׳רים לעשות את הקבלה הראשונית למטופל ואחר כך להציג לרופא המיון.

מבחינת תורנויות - בסטאז׳ עושים 4 תורנויות לחודש, והחובה היא 44 תורנויות לפחות במהלך שנת הסטאז׳. עושים תורנויות בדרך כלל במחלקה שאתם משובצים אליה באותו החודש, או תורנויות מיון. אסור לסטאז׳ר להיות תורן לבד אחראי על מחלקה, וכמעט תמיד תהיו בנוסף למתמחה. בפנימית וכירורגיה - אתם בנוסף למתמחה אחד ועוזרים לו בקבלות ובכל מה שאפשר במחלקה; בילדים אתם גם יכולים להיות מוצבים במיון ילדים. במיון לרוב אתם אפילו שני או שלושה סטאז׳רים בתורנות ויכולים לחלק ביניכם את הלילה לפעמים, וגם שם כמובן בנוסף למתמחה.

ולמרות זאת, כן יש מקרים שישאירו אתכם אחראים על מחלקה לבד במקרים מסוימים: לפעמים זה תורנויות נוספות שעושים במחלקות שקטות - למשל כשהייתי בסטאז׳ בוולפסון, סטאז׳רים היו עושים תורנויות במחלקה המטולוגית, כשבעצם היינו ישנים כל הלילה ובמקרה הכי קיצוני כותבים הוראה לאקמול IV - וגם יש מתמחה של מחלקה סמוכה שידוע שהוא מהווה גיבוי. וגם יכול להיות שתי פנימיות שממש נמצאות פיזית אחת ליד השנייה, שבאחת מהן יש סטאז׳ר ובשנייה יש מתמחה שהוא הגיבוי שלו. העומס בתורנויות תלוי באיפה עושים את התורנות, האם יש יותר מסטאז׳ר אחד שאפשר להתחלק איתו בלילה, והעומס הכללי בבית החולים. אני יכולה להגיד ככלל אצבע שהתורנויות הן כן פחות עמוסות מתורנות בתור מתמחה.

## אלקטיבים - מתי ואיך?

נעבור לחשיבה אסטרטגית. קודם כל, אלקטיבים. אלקטיבים הם חודשים שבוחרים לעשות במחלקות שאתם שוקלים להתמחות בהן. המטרה של האלקטיב: - לבדוק את המקצוע ולהבין אם הוא מתאים לכם - לבדוק את המחלקה הספציפית הזאת ולראות אם היא מוצאת חן בעיניכם - להוכיח לכל המחלקה כמה אתם מהממים - ולהבין איך מתקבלים - מה זמן ההמתנה לתקן, האם יש ועדת קבלה, והאם מקובל לעשות תורנויות חוץ לפני שניגשים לוועדת קבלה

הרבה פעמים, בכל הלחץ והניסיון לעשות רושם טוב, אנחנו שוכחים שזה גם זמן לעצמנו לבדוק אם אנחנו בכלל מעוניינים להתמחות שם. אז תזכרו לקחת את הזמן לחקור את המקצוע ואת המקום כדי להבין אם הוא מתאים לכם.

בסוף חודש האלקטיב, כמובן בהנחה שאתם מעוניינים להתמחות שם - תדאגו לקבוע פגישה עם המנהל, ולהצהיר בבירור שאהבתם את המחלקה. ואל תתביישו להגיד בשיחה שאתם בודקים מקומות אחרים - תזכרו שגם להם יש אינטרס לשמר סטאז׳רים מוצלחים ושרוצים שתבואו אליהם.

וגם - תמצאו דרך לשמור על קשר עם המחלקה אחרי שאתם מסיימים שם, שלא ישכחו אתכם! זה יכול להיות להצטרף לעזור באיזה מחקר או פרויקט, לשמור על קשר חברי עם מתמחים, או ללכת לכנס רלוונטי כדי לפגוש אנשים מהמחלקה. ואחד הקשרים החשובים שאתם יכולים ליצור זה יחסים טובים עם המזכירה של הנהלת המחלקה - תעשו את זה, you're welcome.

לגבי תזמון האלקטיבים: יש תמיד הרבה שאלות לגבי התזמון האידאלי. אסכולה אחת אומרת תעשו בהתחלה כדי לא לבזבז זמן אם צריך לחכות לתקן; אסכולה שנייה אומרת לעשות בסוף, כדי שאם תמשיכו לתורנויות חוץ עדיין יזכרו אתכם. וגם עולה השאלה האם לפצל את האלקטיבים או לעשות אותם ברצף? כמובן שזה לא תמיד לבחירתכם, כי צריך לתאם מול המחלקה שמקבלת אתכם ותצטרכו אולי להתגמש. אבל אני אגיד פה את דעתי - הכי טוב לפזר אותם במהלך החצי השני של השנה אם אפשר. ככה תגיעו במצב שצברתם קצת ביטחון בתור סטאז׳ר, אבל עדיין נשאר זמן לחשוב ולחכות לתקן, או להתחיל את התהליך כדי להתחיל תורנויות חוץ מיד עם סיום הסטאז׳ אם תרצו. אם יש מחלקה שבה אין צורך לעשות תורנויות חוץ אבל זה מקום שפשוט מחכים בו לתקן - אז אפשר לשים אותו קצת יותר מוקדם.

בכל מקרה לא הייתי ממליצה לעשות את האלקטיבים ברצף אם אפשר - כי חודש אלקטיב הוא חודש די מתיש שאתם ממש נותנים בו את הנשמה שלכם, ועדיף שיהיה לכם חודש הפסקה בין לבין כדי קצת לנוח. וגם אל תעשו אלקטיבים באוגוסט, כי יכול להיות שחצי מהמחלקה לא יהיו נוכחים בכלל, ובהרבה בתי חולים גם מורידים היקף פעילות בחצי השני של אוגוסט. וגם לא מומלץ בחודש עם מלא חגים, כדי שלא תפספסו ימים פוטנציאליים להרשים את הסביבה שלכם.

## איפה כדאי לעשות את הסטאז׳?

ועוד שאלה אסטרטגית - איפה כדאי לעשות את הסטאז׳? ברור שזאת הגרלה ולכן אין לכם בחירה ישירה - אבל יש לכם אפשרות לבחור איך לדרג את בתי החולים שאתם רוצים. מעבר לקרבה הגאוגרפית כמובן, נכנסים פה כמה שיקולים, וחשוב שתשאלו את עצמכם כמה שאלות:

האם אתם שוקלים התמחות באחד ממקצועות החובה של הסטאז׳? אם אתם רוצים התמחות בפנימית, כירורגיה או ילדים (בין אם תעשו סטאז׳ רגיל או ישיר), אז פה באמת חשוב לבחור לפי איפה הייתם שוקלים לעשות התמחות - אז אם אתם רוצים פנימית, בית חולים עם פנימיות טובות שתשקלו להתמחות בהן.

ואם אין שום סיכוי שתרצו להתמחות באחד ממקצועות החובה - אז יש קצת פחות חשיבות לעשות את הסטאז׳ במקום עם מחלקה פנימית או כירורגית מעולה, ועדיף לבחור על סמך מאפיינים שיעשו את החוויה כמה שיותר נעימה לכם. למשל, למרות שיש הרבה יתרונות להתמחות בבית חולים גדול, לסטאז׳ יש הרבה יתרונות לבית חולים קטן: הרבה פעמים אווירה יותר נעימה, ומקבלים יותר עצמאות ודווקא רוכשים יותר מיומנויות. ויש גם בתי חולים שידוע שאצלם יש חוויה טובה לסטאז׳רים, אז זה שיקול חשוב.

## הצד הרגשי של הסטאז׳

בעיניי תקופת הסטאז׳ היא תקופה עם טלטלה רגשית די משמעותית שנוטים קצת לזלזל בה.

דבר ראשון, המעבר מהמעמד של סטודנטים לסטאז׳ר הוא בעצמו שוק - שנים הייתם במעמד של סטודנט שעוטפים אותו וכולם רק מתחננים לבוא ללמד אתכם בכל מחלקה. פתאום באתם לעבוד - ולא לעבוד במקצוע החלומות שלכם, אלא לעשות עבודה שחורה של מחלקה.

זה גם מצב ביניים לא פשוט - אתם לא סטודנטים, אבל לא מתייחסים אליכם כרופאים. המקום שלנו לא תמיד ברור: יש מחלקות שתרגישו בהן שוב קצת כמו סטודנטים, ומחלקות אחרות שתרגישו בהן כמעט כמו רופאים, וזה יכול להיות מתסכל.

עוד נקודה שיכולה להיות קשה היא המעבר המתמיד הזה בין מחלקות. מגיעים למחלקה, מתחברים, מכירים את הצוות, ואז צריך לעזוב ולעבור למחלקה אחרת - כל פעם פרידה והיכרות מחדש. ואנחנו לא מרגישים ב-100% חלק מהמחלקה, וזה יכול לגרום לתחושה של בדידות.

וכמובן, תקופה של הרבה לא נודע: לחץ להרשים את כולם באלקטיבים שלכם, אבל אתם עוד לא יודעים לאן תתקבלו ומתי, וזה לא קל להיות במעמד הזה. אין איזה פתרון קסם לסוגיות האלה, אבל הצעד הראשון זה להודות ולהכיר בזה שזאת תקופה קצת מטלטלת. ואני עכשיו אתן כמה המלצות כדי לשרוד את השנה הזאת בצורה הכי טובה.

## טיפים להישרדות!

אז 5 טיפים חשובים להישרדות:

טיפ 1 - מאוד ממליצה להתחבר לעוד סטאז׳רים מבית החולים, במיוחד כאלה שעושים תוכנית דומה לשלכם, כדי שתוכלו לעבור ביחד בין מחלקות. אני יכולה להגיד שאני ועוד כמה חברים שהתחברנו באחד הסבבים הראשונים, ביקשנו לעשות כמה שינויים לתוכנית הסטאז׳ כדי שנהיה ביחד במחלקות נוספות, וזה מאוד עזר.

טיפ 2 - לשים לעצמכם מטרה: מה הסטאז׳ אמור להיות. המטרה היא לא ללמוד חומר חדש, את הלימודים סיימתם; המטרה היא לרכוש מיומנויות בסיסיות - גם קצת מיומנויות טכניות כמו למשל הכנסת עירויים, אבל לא פחות חשוב, ללמוד איך הדברים עובדים בבית חולים ציבורי, הצד של בית החולים שלא רואים בתור סטודנטים. אז תציבו את זה כמטרה, כי זאת ההזדמנות.

טיפ 3 - למרות שאתם לא סטודנטים, אתם בתקופת ההכשרה המקצועית שלכם, ולא צריך להתבייש לבקש שילמדו אתכם, שיסבירו, ושיתנו לכם לעשות פעולות שאתם רוצים להתנסות בהן. מקסימום יגידו לכם לא, לא קרה כלום. ואתם גם יכולים לבקש להיכנס להרצאות של סטודנטים שיש במחלקה אם אתם מעוניינים.

טיפ 4 - כל מחלקה שאתם מגיעים אליה, דבר ראשון תבקשו שיגידו לכם מי האחות האחראית, איפה נמצא הדפיברילטור, ואיפה עגלת ההחייאה.

טיפ 5 - אף פעם אל תסכימו לצאת לליווי מטופל לפני שנותנים לכם את הזמן לקרוא את כל התיק הרפואי ולהבין מיהו המטופל. אין משהו שמעצבן רופא שני שמקבל את המטופל יותר מלקבל אותו עם מלווה שלא יודע עליו כלום, ובצדק, כי זה לא נכון רפואית. אז לפני שיוצאים לליווי - קוראים את כל התיק, ואם זה חולה מורכב ולא יציב, שואלים את הרופא ששלח אתכם: 1. אילו אירועים חריגים עלולים לקרות בדרך, ו-2. איך להתמודד איתם? האם יש לכם את כל הציוד והידע הנדרש כדי להתמודד עם מצב כזה.

ודבר אחרון שחשוב לי להגיד - תראו את הסטאז׳ כהזדמנות. הסטאז׳ זאת תקופה מעולה כדי לגלות מה אתם אוהבים. ופה אני לא מדברת על המובן מאליו של האלקטיבים, אני מדברת גם על היום-יום בחודשי החובה. גם אם אתם בטוחים במיליון אחוז שאתם לא רוצים להתמחות בפנימית - זאת עדיין הזדמנות מעולה לזהות אופי עבודה שמתאים לכם. האם הרגע הכי שמח ביום זה כשאתם יושבים לדבר עם מטופל? או כששולחים אתכם לעזור במיון או לליווי של חולה מורכב? אני מדברת על זה יותר בהרחבה בסרטון שלי על 5 טעויות בבחירת התמחות, אז מומלץ לראות אותו גם אחרי זה - אבל הרעיון הוא: תנסו לזהות סוג עבודה וסוג אינטראקציות עם מטופלים וקולגות שממלאים אתכם אנרגיה ועושים לכם טוב.

ותזכרו, הסטאז׳ זה רק 11 חודשים - תראו את התקופה הזאת כהזדמנות להתנסות עם רשת ביטחון וללמוד להכיר את עצמכם מקצועית. בהצלחה!

אני מקווה שהסרטון הזה עזר לכם. מזכירה להירשם לערוץ, תכתבו לי שאלות למטה ואני אענה, ונתראה בסרטון הבא.